הקמת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים ("המוסד")

הקמת המוסד הייתה חלק מן ההבנה של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, מייד לאחר קום המדינה,

כי יש להקים מסגרות ממלכתיות לגופי המודיעין שכבר פעלו בתקופת המדינה שבדרך.

כמקובל ברחבי העולם המגמה הייתה להקים שלוש מסגרות נפרדות: שירות מודיעין צבאי (לימים אמ"ן),

שירות ביטחון פנימי (לימים השב"כ), ושירות מודיעין הפועל בחו"ל (לימים המוסד).

מימוש תפיסת פעולה זו ארך זמן ובוצע בהדרגה. ב-30 ביוני 1948 פורק מטה שירות הידיעות

של ארגון ההגנה (הש"י), והוקמו שירותי המודיעין של מדינת ישראל. ביולי 1949 הציע ראובן שילוח,

איש משרד החוץ ומראשי המחלקה המדינית, להקים "מוסד מרכזי לריכוז ולתיאום שירותי המודיעין והביטחון",

שמטרתו להגיע לתיאום ולהכוונה של פעילות המודיעין. בן-גוריון אישר את ההצעה וב-13 בדצמבר 1949

הודיע על הקמת הגוף בראשות ראובן שילוח.

נקבע כי תאריך הקמתו הוא מועד הקמת המוסד, לימים "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים".

גוף תיאומי זה עדיין לא עסק בפעולות איסוף מודיעין בחו"ל (שנעשו אז במחלקה ייעודית

בתוך משרד החוץ – "דעת"), עד אשר בראשית 1951 הוחלט להקים "רשות מרכזית לאיסוף מודיעין בחו"ל",

שתהיה כפופה למוסד. גוף זה (שכונה "הרשות") היה גוף העיקרי במוסד בשנותיו הראשונות ולימים נהיה

לאגף "צומת", שעסק בגיוס ובהפעלת סוכנים.

בשנת 1952 סיים ראובן שילוח את כהונתו בתפקיד ראש המוסד ובמקומו מונה לתפקיד איסר הראל,

שהיה קודם לכן ראש הש"ב (השב"כ) ונחשב מאותה עת ל"ממונה" על שני הארגונים. הראל כיהן בתפקיד ראש המוסד עד שנת 1963, ובמהלך כהונותו המוסד גדל מכ-80 עובדים

ליותר מ-620 עובדים ועובדות, ואף הרחיב את פעילותו ועסק במגוון משימות של איסוף מודיעין ומבצעים מיוחדים.

המוסד